בואו נודה על האמת, זה כואב להתעורר, זה כואב להגיד די! אני רוצה חדש, אחר, אני רוצה לבטא את מה שבאמת אני חושבת ומרגישה.
אנחנו עושות כל כך הרבה מאמצים וויתורים כדי להשתייך וכדי לא להרגיש לבד ואז נוצר הכאב הגדול ביותר- אנו מרגישות בודדות למרות שאנחנו ביחד.
בתזמון קוסמי לפסח מגיעה הברכה שאנו כל כך מייחלים לה – שנצא כבר מעבדות לחירות.
אך מה זה אומר- חירות?
כמה אנו באמת מרגישות חופשיות להביע את מה שאנו רוצות, חושבות, מרגישות…
בפרק השני של ‘נפרדות’ אנו פותחות את הפצע הזה. אנו מדברות על הפחד מלא להשתייך, ההיאחזות במוכר גם כשזה על חשבוני ועל קולות פנימיים שרוצים לצאת ולא מעיזים.
בפרק הזה ניתן כלים שיעזרו להתמודד עם כל אלה, יעזרו לגלות את העצמי המקורי שחבוי אי שם בתוכי וגם נגלה שנפרדות היא הדרך האפקטיבית ביותר לאחדות הכל כך מיוחלת בנינו.
מאחלות שתיהנו להקשיב, תשתפו ושביחד (ולחוד) נממש את החירות המיוחלת.
הקישור לחלק הראשון נמצא בתגובה הראשונה.
חג חירות שמח

בתכנית הזו בחרנו נושא מורכב והוא – נפרדות.
אך אי אפשר לדבר על נפרדות מבלי להבין ממה אנו נפרדים ולכן פיצלנו את הנושא לשתי תוכניות ובחלק שבחרנו לפתוח איתו אנו חושפות את מנגוני השליטה המהווים תשתית למערכות היחסים שלנו באשר הם.

הנושא של נפרדות הכרחי לתקופה זו, שמייצרת לנו הרבה רצון להרגיש ביטחון ואחדות. וקצת יוצא שהאופן שבו אנחנו מתנהלים מוביל אותנו בדיוק לתחושה הפוכה- כאוס ואובדן דרך.

הפרק מביא הרבה דוגמאות להרמוניה הפיקטיבית, ההזדהות ושקט התעשייתי שהתחנכנו עליהם ובועט בכל מה שאנו מכירים.

תכוננו, זה פרק ארוך, מצחיק ומתסכל במיוחד, אך השינוי בדרך… מזמינות אתכם.ן להצטרף אלינו למסע הנפרדות…

אנו מודיעות בצער רב וביגון קודר על מותה של ‘הוודאות’.
אנו כל כך רוצות להרגיש ביטחון, שאנו יודעות לאן אנו הולכות ורוצות לדעת שיהיה בסדר ומתי כבר יהיה בסדר… אך למעשה הדרך להרגיש ביטחון היא לא באמצעות כל מה שאנו כבר מכירות אלא באמצעות כלים חדשים.
בתכנית נעסוק ב’גמישות’ שהיא המפתח ליצירת הכלים המיוחלים.
אז מה זה גמישות, מה היא נותנת, איך משיגים אותה ואיך זה לעזאזל קשור לתסכול?!
להאזנה לחצו על התמונה ותיהנו:)

**אזהרת טריגר עם סוף טוב**
לאור המקרה הנוראי באילת החלטנו לעשות תכנית על אונס, מזוית קצת אחרת וחדשה, דרך שיתוף אישי של שמרית.

״זו אולי הפרק המאתגר והחשוף ביותר שהקלטתי, בו אני חוזרת בזמן ומשתפת שעברתי אונס, ליתר דיוק שלושה, שניים מהם על ידי נערים שהיו גדולים ממני בשנה – שנתיים, אני הייתי בת קרוב ל-8 וקרוב ל9, והקשה מכל וזה שהשאיר בי חותם היה כשהייתי בת 14 ונאנסתי על ידי בחור בן 37 במשך שלושה וחצי חודשים.

בתכנית אני מתארת בקצרה מה היה שם ומספרת על איך החיים שלי הפכו בהדרגה לסיוט מתמשך ועל כמה שנאתי לחיות. אני משתפת על הדכאונות שלי, ניסיונות ההתאבדות שלי, הזעם, המצוקה, החרדות, הבדידות, טונות של אשמה ובושה ועל ההדחקה שעזרה לי לשרוד.

אבל המצב שהייתי בו לא סיפק אותי ולהיות קורבן לא נתן לי מנוח.
הידיעה שאני יכולה לשנות את זה שאני לא תמיד יהיה כזאת הפיחה בי חיים והתחלתי במסע שיקומי פנימי/תודעתי שלאט לאט (בהדרגה) הדביק את החיצוני ואיפשר לי להיות מי שאני היום.

בפרק אני מדברת על איך רצוי להתמודד עם מי שחוותה אונס. ואני אשמח לחדד גם כאן:
קודם כל תפסיקו לקרוא לנו קורבן, זה מחזיר אותנו להיות חסרות אונים שוב. אנחנו לא מסכנות, אל תסיקו עלינו מסקנות ואל תניחו הנחות, תשאלו שאלות וקחו עליהם אחריות כדי לשמוע את התשובות. תנסו להבין לא להזדהות, להבין. וכבדו את המרחב, הזמן והקצב (של כל בת.ן אדם).

וכיאה לנו ולתכנית שלנו, אני מרחיבה על המסע מהחושך אל האור, על העוצמה והכוח שהחוויות האלה לימדו אותי בחיבור שלי לעצמי.
אנחנו יודעות שזה מאתגר ומורכב במיוחד באירועים כאלו, אבל השינויים הרצויים יקרו כשנלמד לראות מה ׳כן׳. ונבחר באפשרות או ההסתברות החדשה/האחרת/השונה, שתשיב לנו את הכוח ותשרת אותנו קדימה.״

ואולי יותר מהכל ובפשטות אנחנו רוצות לומר שאפשר גם אחרת.

זו תקופה רעה!
הקורונה פגעה בשני הדברים שהכי חשובים לנו – בריאות ופרנסה, וחשפה שכולם כולל השלטון מפחדים ומבולבלים: אין מבוגר אחראי שיודע את הדרך ואנו נותרים בתחושת חוסר אונים.

זו תקופה מצוינת!
בעיניים שמחברות את הרוח עם החומר הדברים נראים אחרת.
ממש אחרת.
מטרתה של התקופה לעזור לנו להשיל מעלינו פחדים, תדמיות והיאחזות בעבר על מנת שנוכל להמשיך קדימה, חופשיים.

בפודקאסט- #Thenewgame אנו מציעות כלים וכיווני מחשבה במטרה לתמוך במעבר לעולם החדש.

אנחנו כבר בפרק 24 (!), והפעם – עוסקות ב**כנות**, המהווה את אחד הכלים החשובים ביותר בדרך ליציאה לחופשי.
מהי הכוונה ואיך עושים את זה?
מוזמנות ומוזמנים להאזין😊